כמעט בכל משפחה יש את הרגע הזה שבו המבוגרים במשפחה (לרוב - ההורים) צריכים להחליט באם ללכת לגור במסגרת בתי אבות בארץ, או שמא להישאר תחת פיקוחם של המשפחה בבית הפרטי והמוכר. העניין הוא שיש יותר מידי גורמים למה זה לא תמיד קורה למרות הבקשות הנורמטיביות, להגיע למצב של טיפול מסור צריך להגיע למצב של כמה שעות ביום ורצוי שאת רוב השעות ביום לבלות עם המבוגר, לא כולם יכולים, בטח שלא כל המשפחות הינן משפחות בעלות עץ משפחתי רחב ומלא אנשים שיכולים לעזור.
באם נסתכל על המצב, לפעמים זה גורע למצב הכלכלי, למצב הנפשי של המבוגר שנמצא רוב היום לבדו בבית וכמובן, ריב בין בני המשפחה לדעות מחולקות למי עוזר למי ומתי.
בתי אבות בארץ סיכמו את כל הטוב שבטיפול מסור במקום אחד, בין אם זה טיפול של צוות מסור וחם בכל שעות היממה, צוות אשר מוכן לעזור בכל דבר שהוא, מהפיזי ועד לנפשי, כמעין משפחה חמה וחדשה למבוגר. גיל הזהב אינו גיל תמיד נוח וקל אבל זה עדיין מי סוג של חזרה לילדות, חזרה להיות תחת מסגרת ללא דאגות, מסגרות עם שעות נוחות וקבועות מראש של אוכל ביתי מוכן, שעות פעילויות (כמו שעות פעילויות שאחרי שעות בית הספר) וכמובן, משפחה דואגת ומסורה בכל שעות היום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה